פורת ואח' נ' אליחי ז"ל ואח'

החלטה

בפניי בקשה לסילוק על הסף אשר נתבקשה בדיון במעמד הצדדים ביום 5.2.2012.

עניינה של התביעה הוא פיצויים המגיעים לתובעים, לטענתם, בגין נזקים שנגרמו להם בשל אי רישום הבעלות על מגרש שמכרו למנוח יעקב אליחי ז"ל ("המנוח") ביום 19.6.1995, ואשר הנתבעים הינם חלק מיורשיו.

לטענת התובעים, המנוח לא העביר את המגרש על שמו וכך נותרה חלקת האדמה רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם התובעים.

עד לספטמבר 2004 סברו התובעים כי רישום הבעלות הושלם, אולם במועד זה הופתעו לקבל כתב אישום (ת.פ 1863/04) בו הואשמו ביחד עם נאשמים רבים נוספים על עבירות מכוח חוק התכנון והבניה, בגין שימוש שנעשה במגרש שנמכר. רק לאחר מאמצים כבירים בוטל כתב האישום, כך לטענת התובעים.

משלא פעל המנוח לעדכון הרישום, למעשה לא קיים את חלקו בהסכם. אף לאחר מות המנוח, המשיכו הנתבעים והפרו התחייבותם כלפי המוכרים לרשום המגרש על שמם משך כל השנים. הפרות אלו הסבו לתובעים הפסדים רבים, אי נעימות ועגמת נפש עצומה, בגינם מבוקש פיצוי. כמו כן מבקשים התובעים פיצוי בגין הפרת הסכם, אשר עומד על סכום של 10% מהעסקה, כמוסכם בסעיף 9 לחוזה המכר בין הצדדים וכן בגין הטיפול בכתב האישום ובהמרצת הפתיחה.

התובעים מציינים כי ניתן פסק דין ("פסק הדין") נגד עורך הדין גולדנברג, אשר ייצג את הצדדים בעסקת המכר, בגין אי רישום המגרש על שם המנוח. פסק הדין שניתן אינו פוטר את הנתבעים לפעול להעברת המגרש על שמם ואין להסיק מהתביעה כנגד עו"ד גולדנברג כי הוא לבדו נושא באחריות להעברת המגרש, בייחוד לנוכח טענותיו באשר לאי שיתוף פעולה מצד הנתבעים.

על מנת לאתר את שמות יורשי המנוח, הגישו התובעים המרצת פתיחה כנגד משרד הפנים (ה.פ 200058/08). התובעים מבקשים לפצותם גם עבור אגרת בית משפט ששילמו בהמרצת פתיחה זו .

נכון למועד הגשת התביעה, טוענים התובעים, טרם נרשמו זכויות הבעלות על שם יורשי המנוח.

לטענת הנתבעים יש לדחות התביעה על הסף, בין היתר מהסיבות הבאות:

ראשית טוענים הנתבעים כי התובעים כבר פוצו בפסק הדין שניתן כנגד עו"ד גולדנברג, בו נתבעו חלק מהסעדים הנתבעים בתביעה דנן. פיצוי בגין עוגמת נפש נפסק כבר לתובעים ואין הם זכאים לדרוש פיצוי בגין אותו נזק.

בפסק הדין נתברר כי לתובעים היו חלקים נוספים במקרקעין בהם מצוי המגרש שנמכר לנתבעים, כך שממילא היה מוגש נגדם כתב האישום בת.פ 1863/04 בגין החלקים האחרים שהיו להם במקרקעין.

עוד טוענים הנתבעים כי על התביעה חלה התיישנות שכן הסכם המכר נחתם בשנת 1995. היה על התובעים לדעת כי רישום הבעלות על המגרש נותר על שמם ולא ייתכן כי המתינו עם תביעתם משך שש עשרה שנה.

מי שאחראים למחדל אי הרישום הם התובעים עצמם אשר לא טרחו להעביר את הבעלות בנכס ע"ש המנוח כפי שהתחייבו בהסכם המכר. לחילופין, ובמידה ויוכיחו התובעים כי העבירו את כל מסמכי הרישום לעורך הדין, ככל שיש לתובעים טענות על אי רישום עליהם להפנות טענות אלה לעו"ד גולדנברג אשר ייצג הצדדים בעסקת המכר ואמור היה לדאוג להעברת הזכויות.

בתגובה לטענות התובעים באשר לכתב האישום שהוגש נגדם, טוענים הנתבעים, כאמור, כי מאחר והתובעים הם בעלים של חלקים נוספים במקרקעין ממילא היה מוגש נגדם כתב אישום. זאת ועוד, כתב האישום בוטל טרם הקראה, כך שכל נזק לא נגרם לתובעים.

הנתבעים תמהים על המרצת הפתיחה כנגד משרד הפנים, שכן פרטי צו הירושה זמינים באתר האינטרנט של רשם הירושות בעלות של שקלים בודדים.

התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן פוצו בגין ראש נזק זה. כן אינם זכאים לכל פיצוי בגין הפרת הסכם, שכן הפרת ההסכם נעשתה על ידם עת לא דאגו להמציא לעורך הדין את כל האישורים לצורך השלמת העברת הזכויות על שם המנוח.

מעולם לא הייתה פניה של התובעים למנוח או לנתבעים בקשר להעברת הזכויות.

בהתאם לסעיף 3 להסכם המכר, ההתחייבות הינה של התובעים, להעביר הזכויות על שם הקונה.